יום עסאל ויום בסאל

יום דבש ויום בצל

הערה: חרוז מדויק – משמעות מנוגדת: דבש-בצל = מתוק-חריף, או בהשאלה – טוב ורע. פתגם מטפורי המשתמש בחומרים מובנים שאינם זקוקים להסבר.

יום אלאכ ויום עליכ

יום לך ויום עליך

"זה לעומת זה"

• אין לך יום שיבוא יותר טוב מחברו (משלי ערב, מס' 523)
• היום הטוב – דלוק אחריו (משלי ערב ליצחק יהודה, מס' 1,214)
• The days follow each other but are not alike (מס' 521)
• אל תהלל יום בטרם יבוא הערב (ספר המידות לרובין, מס' 523)

אלף ואחת פתגמים – בן עמי

• ליום ענדי, ווגדדא ענדק – היום אצלי ומחר אצלך (בעניין אירוח וטובות הדדיות, מס' 636)

פניני ספרד

• היום אני לך, מחר אתה לי (עמ' קע"ב)

כל שי פי וקתו – זריף!

כל דבר בעתו – נאה

"זה לעומת זה"

• זמן ועת לכל חפץ (קהלת ז', מס' 717)
• הכל יפה בעתו (מס' 717)

הערה: ללמדך, אל תדחה למחר את אשר צריך להיעשות היום. בבחינת "עבר זמנו בטל קורבנו".

אלהעלים פי אלכבר מיתל אל טאב פי אלחמיר

הלימוד למבוגר – כמו מכה לחמורים

"זה לעומת זה"

• בקשת החכמה בימי הזקנה כתו על החול (משחר פנינים, מס' 1,318)

הערה: החמור מסמל את הבערות והטפשות, ולא ניתן לאלפו – כך גם הזקן. הלימוד לא יועיל ולא ישנה אותו. יש בפתגם משום אזהרה לצעירים, שלא לדחות לימודם עד להתבגרותם, שכן אז לא תצמח להם תועלת מלימוד זה.

אל עלאלם פי אלסער – כנקשיה פי אל חאג'אר

הלימוד בילדות כנקוב באבן

"זה לעומת זה"

• פתוח חותם עלי אבן ספיר; לימודים בלב נער (משלי אסף, מס' 1,315)
• בקשת החכמה בימי הנערות כפתוח על האבן (מס' 1,318)
• הלומד בילדותו, דברי תורה נבלעים בדמו (אבות ד"ר נתן כד', מס' 1,315)

זהו פתגום בפזמון ספרותי, המצוי במקורות ותרבויות רבים.

אל עלם ללפקיר – מאל; וללעני – ג'מאל

הלימוד לעני – כסף; ולעשיר – יופי

הערה: משפט ייחודי מחורז המדגיש את הניגוד בין העניים והעשירים.

אל אלעאריב – לאגם יכון אדיב

על הזר להיות אדיב

הערה: יופיו של הפתגם בחריזה. הפתגם מלמד דרך התנהגות בחברה זרה.

סעאת אל דיפא – תספאר אל אליאון

בשעת התשלומים מחווירות הפנים

הערה: גם זו אזהרה מפני קבלת הלוואה או טובה – מאחר שקל לקבל, אולם קשה להחזיר. פתגם זה נאמר גם כאשר מבאים אליך אורחים לביקור גומלין, לאחר שהתארחת אצלם ועתה עליך לארחם (קל יותר להתארח מאשר לארח).

אדא כאן פי דיין – סוב רוטליין

אם יש לך חוב – החזר כפול

"זה לעומת זה"

• ההלוואה ראשיתה אהבה וסופה מריבה (תחכמוני, שער מד', מס' 1,380)
• ההלוואה תרבה שנאה (משלי ערב ליהודה יצחק, מס' 1,380)

הערה: לפתגם שתי משמעויות:

1. אם לקחת הלוואה, יהא עליך להחזיר כפול. זו אזהרה מפני מלווים.
2. אם עשו לך טובה – עליך להחזיר כפל כפליים. אזהרה לבני אדם שלא יזדקקו לטובות של אחרים.

לא תחסבונא לא תשרלונא!

אל תתחשבנו איתנו ואל תעבידו אותנו!

כלומר – אל תעשו לנו טובות.