קאלו ללקיטא חאראכי בינפע – חפרת וטמינתהו.

אמרו לחתול צואתך מועילה – חפר גומה והטמין אותה.

"זה לעומת זה"

• חתול ילקק ידי איש ובאחריתו ישרט שרטטת (משלי יהושע, מס' 362).

הערה

מאחורי פתגם עממי זה קיים סיפור.

החתול הרי נוהג לחפור גומה, לעשות צרכיו ולכסותם, שלא כדרך רוב בעלי החיים, המשאירים את הפרש שלהם גלוי. אולם, מאחר שהחתול (שלא בצדק) נחשב חיה בוגדנית ומניפולטיבית, כאשר בא האדם וביקש לשבח את החתול על כך שצואתו מביאה תועלת ומדשנת את האדמה, מיהר החתול לחפור גומה ולקבור את צואתו, כדי שלאדם לא יהיה סיפק לנצלה לתועלתו.

נהוג לומר פתגם זה לאדם אשר מסייע במטלה כלשהי, זוכה להערכה ולתודה, ולפתע מפסיק המלאכה, ללא סיבה, ומסרב לסיימה. פתגם זה שם אותו ללעג ולקלס, ומטרתו לומר: "המתחיל במצווה, אומרים לו – גמור!".

בוש אל כלב מן תממו ואדי טלבאכ מננו

נשק את הכלב בפיו והשג מבוקשך ממנו

"זה לעומת זה"

• יד אשר לא תוכל לנשכה – נשקנה (משלי ערב ליצחק יהודה, מס' 1269).
• כשאין בידך יכולת לחתוך יד אויב – נשק אותה והשלם עמו (נועם המידות, י"ב, מס' 1269).

אלף ואחד פתגמים – בן עמי

• בוש לכל פמו, התא תקדי חאזתק (נשק את הכלב על פיו, עד שלא יהיה צורך בו, 121).

כלומר, בדרכי נועם משיגים יותר מאשר בכפייה.

(בן עמי מביא מקורות נוספים: ברונו-מלכא 360, וסטרמאך מס' 112, 1719, קולין עמ' 171, בן שנב 448, 2357 – להראותנו כי פתגם זה נפוץ בקרב עמים אחרים).

עספור פי אליד ולא עשרא ועלא שגרא

ציפור אחד ביד ולא עשר על העץ

"זה לעומת זה"

• טובה ציפור אחת כפותה ממאה פורחות (קוהלת רבה ד', מס' 210)
• טוב גוזל אחד בים מאלף תורים ברקיע השמים (משלי יהושע, מס' 224)

פניני ספרד

• טובה ציפור ביד ממאה מעופפות (עמ' קמ"ד)

הערה: עצה המורה על הצורך בהסתפקות במועט. אחד הפתגמים המוכרים ממקורותינו ובחברות רבות.

אל כלב, האלי בעוי מא בעוד

כלב נבחן אינו נשכן

"זה לעומת זה"

• כלב נובח לא ישוך (משלי יהושע, מס' 130)

פניני ספרד

• Pero lodrador, no modre (כלב נובח אינו נושך, עמ' קפ"ב)

אוצר הפתגמים – דהן

• כלב נבאח מא יעד מא יגרח (כלב נבחן לא ישוך ולא יפצע)

הערה: נאמר על אדם צעקן המעורר פחד ומורא בצעקותיו, אולם אלה בבחינת צעקות בלבד, שאינן מזיקות. נאמר גם על אדם הנוהג לאיים, אולם האיום אינו מגיע לכלל ביצוע ומהווה איום סרק.

קאם אל דיב תא ירקוס – קטל שבעא תונפוש

קם הדב לרקוד – קטל שבע נפשות

הערה:

אדם כבד תנועה ובלתי זהיר משול לדב. גם אם תהיינה לו כוונות טובות, כגון רצונו לרקוד ולהשתתף בשמחה, מעשיו יגרמו לאסון, לקטילתן של שבע נפשות.

השימוש במספר 7: פורמולה, בסיפור ובפתגם העממי. אף פתגם זה היה שגור בפיה של אמי. כאשר מי מאיתנו היה גם ממקומו מתוך כוונה טובה להביא דבר מה, ובעת קומו, עקב חוסר זהירות, היה גורם נזק לרכוש או פוגע באחד המסובים, היו מלגלגים עליו באמירתו של פתגם זה, כדי שילמד בעתיד להיזהר.

אשתנא יא כדיש – תא יתלע אל חשיש

חכי העז – עד שהתבן יצמח

הערה:

משמיעים פתגם זה לאדם חסר סבלנות, ומשווים אותו לעז העומדת ומצפה לצמיחה של תבן מהאדמה.

מטרח אל עקרב – לא תקרב

במקום שיש עקרב – אל תקרב

הערה:

אדם מעליב ועוקצני משול לעקרב. בפתגם מטאפורי זה, עצה לאדם שלא להתקרב למי שתכונתו כשל עקרב שעקיצתו ארסית.

כול כלב ביג'י יומו

כל כלב יבוא יומו

הערה:

פתגם מטאפורי. אדם שתכונתו כשל כלב (במובן השלילי) – סופו יבוא באחד הימים. בפתגם מוסתרת גם המשאלה, שיום זה יגיע במהרה, והאדם לא יאריך ימים, כי שנותיו של הכלב קצרות יותר.

רבי כלב – בינפעכ; רבי בני אדם – בקלאכ

הנך כלב – יועילך; הנך אדם – יעקורך

הערה:

הכלב תועלתו רבה משל האדם, משום שהוא רע באופיו ולא מוקיר תודה.

איל כלב דנבו מעוואג'

הכלב זנבו עקום

הערה:

משול לאדם עקשן שלא ניתן לשנותו. כמותו כזנב של כלב בצורתו העקומה, שלא ניתן ליישרו. פתגם זה נאמר גם כאשר דבר מה לא מוצא חן בעיני הדובר.