אדרוב על סיני עלא אלחיט אן מא בתלזזק – בתעלם

זרוק טיט לקיר, אם לא ידבק – יכתים

"זה לעומת זה" (כהן):

• זרוק טיט לקיר, אם לא ידבק הרי שרשום ישאיר (אבן יחיא, מס' 1565).

פניני ספרד: לשון הרגע – אם אינה מכתימה – מזהמת (עמ' פ"ו)

לשאנכ חצאנכ, אן צנתו זאנכ ואן חנתו האנאכ

לשונך כוסך, אם תשמרהו ישמור אותך, ואם תבגוד בו יבגוד בך

"זה לעומת זה"

• חיים ומוות ביד הלשון (משלי יח', מס' 2214)
• הלשון אבר שהנשמה תלויה בו (אמרי בינה ליצחק איזיק, מס' 2214)
• מה שפוגע באדם, לשונו (אלף ואחד פתגמים, בן עמי, מס' 337)

הערה: מי שכשלו רגליו, לא ימות, אבל מי שכשלה לשונו יאבד (אבן עזרא, שירת ישראל).

לא תשרב מין ביר ותרמי פיה חאג'ר, לא תאכל מן סאחין הו טבזא פאה

אל תשתה מהבור ותשליך בו אבן, אל תאכל מהצלחת ואחר תירק בה

לשון אחרת: אל תירק לצלחת ממנה אתה אוכל.

אל מסרי בתטהור אלבדאדיק

הכסף מטהר ממזרים

"זה לעומת זה" (כהן)

• הכסף מטהר ממזרים ומטמא כשרים (חמישה לאלף לרוזנצוויג, מס' 1521).
• הכסף מטהר ממזרים (קידושין ע"א).

מסרי נק – בירוחו הק

כספי אתנן – ילכו ביעף

"זה לעומת זה" (כהן)

• הממון עשה יעשה לו כנפיים (ראב"ע בפירוש לשמות, מס' 1521).
• הבא בלי עמל – יאבד חיש קל (משלי עם, מס' 1357).
• כלעומת שבא כן ילך (קוהלת ה', מס' 1357).

הון פלושאכ ולא תהון נפשאכ

השפל כספך ואל תשפיל נפשך

"זה לעומת זה" (כהן)

• ראוי לצוות על המעות ולא תשרת להן (צמח צדיק, מס' 1522).

אל פלוש עלא אכבאר ראש – בתדוש!

הכסף את הגדול בראשים – דורס!

"זה לעומת זה"

• הכסף כל יכול (מס' 1517).
• כל שהכסף בידו – ידו על העליונה (בבא מצא מז', מס' 1517).
• הכסף יענה את הכל (קוהלת י' יט', מס' 1517).
• בעל המאה הוא בעל הדעה (מס' 1517).
• הממון מעמיד רגליו של בעליו (קוהלת רבה פ"ו).

קאלו ללקיטא חאראכי בינפע – חפרת וטמינתהו.

אמרו לחתול צואתך מועילה – חפר גומה והטמין אותה.

"זה לעומת זה"

• חתול ילקק ידי איש ובאחריתו ישרט שרטטת (משלי יהושע, מס' 362).

הערה

מאחורי פתגם עממי זה קיים סיפור.

החתול הרי נוהג לחפור גומה, לעשות צרכיו ולכסותם, שלא כדרך רוב בעלי החיים, המשאירים את הפרש שלהם גלוי. אולם, מאחר שהחתול (שלא בצדק) נחשב חיה בוגדנית ומניפולטיבית, כאשר בא האדם וביקש לשבח את החתול על כך שצואתו מביאה תועלת ומדשנת את האדמה, מיהר החתול לחפור גומה ולקבור את צואתו, כדי שלאדם לא יהיה סיפק לנצלה לתועלתו.

נהוג לומר פתגם זה לאדם אשר מסייע במטלה כלשהי, זוכה להערכה ולתודה, ולפתע מפסיק המלאכה, ללא סיבה, ומסרב לסיימה. פתגם זה שם אותו ללעג ולקלס, ומטרתו לומר: "המתחיל במצווה, אומרים לו – גמור!".

לאבש אלמונכשי בתטלע שית אלנישי!

הלבש מטאטא – ותהי לגברת נכבדה!

"זה לעומת זה" (כהן)

• בגדים נאים מקשטים את האדם (תנחומא פ' צ"ו, מס' 222)
• לבוש תפארת לא יכסה חטוטרת (יוחנן טברסקי, מס' 222)
• No fine cloth can hide the clown (גם מבעד מחלצות פאר ייראה המוקיון)

אוצר הפתגמים (דהן)

• אל קצבא אידא תלבסהא תבאן מזאנז (גם מקל אם בגדים תעטהו – יפה יהיה מראהו).