קאלו ללקיטא חאראכי בינפע – חפרת וטמינתהו.
אמרו לחתול צואתך מועילה – חפר גומה והטמין אותה.
"זה לעומת זה"
- חתול ילקק ידי איש ובאחריתו ישרט שרטטת (משלי יהושע, מס' 362).
הערה
מאחורי פתגם עממי זה קיים סיפור.
החתול הרי נוהג לחפור גומה, לעשות צרכיו ולכסותם, שלא כדרך רוב בעלי החיים, המשאירים את הפרש שלהם גלוי. אולם, מאחר שהחתול (שלא בצדק) נחשב חיה בוגדנית ומניפולטיבית, כאשר בא האדם וביקש לשבח את החתול על כך שצואתו מביאה תועלת ומדשנת את האדמה, מיהר החתול לחפור גומה ולקבור את צואתו, כדי שלאדם לא יהיה סיפק לנצלה לתועלתו.
נהוג לומר פתגם זה לאדם אשר מסייע במטלה כלשהי, זוכה להערכה ולתודה, ולפתע מפסיק המלאכה, ללא סיבה, ומסרב לסיימה. פתגם זה שם אותו ללעג ולקלס, ומטרתו לומר: "המתחיל במצווה, אומרים לו – גמור!".